קרישיות דם והיריון

מהי פקקת ורידים?

פקקת ורידים (DVT) היא מצב בריאותי מסוכן, בו קרישי דם נוצרים בעיקר ברגליים. קרישים אלו עלולים להיסחף עם זרם הדם אל הריאות ולגרום לתסחיף ריאתי, הגורם לקוצר נשימה ועלול אף לגרום למוות. דווקא באשפוז בבית חולים נוצרים תנאים אופטימליים להיווצרות הקריש. ריתוק למיטה וחוסר פעילות מתווספים לסיבת האשפוז (ניתוח, דלקת ריאות וכד') והסיכון להתפתחות הקריש גדל.

פקקת ורידים עמוקה, או באנגלית: DVT) Deep Vein Thrombosis) היא מחלה, בה נוצר קריש דם בוורידי הרגליים מסיבות שונות. קריש דם זה עלול להיסחף עם זרם הדם אל הריאות, אירוע הנקרא תסחיף ריאתי (באנגלית Pulmonary embolism) ולגרום לתסמינים כמו כאבים בחזה, קוצר נשימה, דופק מהיר ובמקרים חמורים גם למוות.

פקקת ורידים עמוקה בגפיים תחתונות מלווה לעיתים בתסמינים של נפיחות ברגל, כאב ואדמומיות, אך במקרים רבים לא מופיעים סימנים כלל. המחלה  עשויה להתגלות תוך כדי בדיקה שגרתית אצל רופא או כאשר מופיעים סיבוכים כמו תסחיף ריאתי. הבדיקה הנדרשת לאבחנה של הפקקת היא בדיקת אולטרסאונד של הגפיים.

חשוב לדעת, כי הסיכון ללקות במחלה עולה בקרב בעלי גורמי סיכון: אנשים שסבלו בעבר מאירוע של פקקת ורידים, נשים הנוטלות טיפול הורמונלי בתקופת הריון ולאחרי הלידה, אנשים הסובלים ממחלות הסרטן, אנשים בעלי עודף משקל, ובתקופות שלאחר שבר או אחרי ניתוח. כמו כן, הסיכון ללקות בתסחיף ריאתי עולה עם הגיל.

הטיפול העיקרי במחלה הינו בתרופות נוגדות קרישה ומדללות דם. התרופות מביאות לעיכוב במנגנון הקרישה של הדם כך שהסיכון להתפתחות פקקת ורידים ולהופעת תסחיף ריאתי קטנים. גם שימוש בגרבי לחץ מסייע במניעה. טיפול נכון בפקקת מפחית את הסיכון ללקות בתסחיף ריאתי. 

סימני אזהרה: איך מזהים פקקת ורידים?

 פקקת עלולה לקרות לכל אחד. יש לשים לב לתסמינים הבאים:

תסמינים של תסחיף ריאתי (PE)

·        דופק מואץ

  • נשימה מהירה
  • כיחלון
  • כאב בחזה
  • גניחת דם (דם בכיח)
  • התמוטטות פתאומית/התעלפות

תסמינים של פקקת ורידים עמוקה (DVT)

  • כאב או רגישות בגפה
  • נפיחות בגפה
  • חום בגפה
  • אודם או שינוי צבע מקומי בגפה
  • ורידים שטחיים מורחבים
  •  

חשוב לדעת, בחלק גדול מהמקרים אין תסמינים שניתן לאבחן בעזרתם. עדיף למנוע את הפקקת מאשר לטפל בתוצאותיה

קרישיות יתר והריון

בעיות רבות המופיעות בהריון, כדוגמת הפלות חוזרות, היפרדות מוקדמת של השיליה, מות עובר תוך רחמי, רעלת הריון ופקקת ורידים עמוקה עלולות לנבוע מקרישיות-יתר בדמה של האם. בדרך כלל מדובר בפגם גנטי אשר לא מפריע למהלך החיים התקין של האישה, אולם במצבים שונים כמו הריון עלול להשפיע.

במהלך ההיריון קיימת הגברה של פי 5 – 4 בקרישת דם. כאשר קרישיות- היתר (הנקראת בשפה המקצועית טרומבופיליה) חוברת להריון, עלולים להתקבל סיבוכי הריון.

בעולם ידוע, כי אחד מתוך כל ארבעה או חמישה מקרים מסתיים בהפלה בגלל קרישיות-יתר בדם. בישראל קיימת שכיחות גבוהה יותר של שינויים גנטיים (מוטציות) במנגנון קרישת הדם, כנראה גם בשל נישואין בתוך המשפחה כיום או בעבר.

על פי ההמלצות הנוכחיות נשים בסיכון צריכות לקבל תרופות מדללות דם במשך שישה שבועות לאחר הלידה, אבל מחקר שפורסם לאחרונה בניו אינגלנדגו'רנל ושנערך באוניברסיטת קולומביה מצא כי נשים אלו נמצאות בסיכון מוגבר במשך 12 שבועות, כך שיש לשקול להאריך את מתן הטיפול המונע בתקופה זו.

קיימת חשיבות רבה לבדיקת קרישות יתר ואבחון הבעיה בשלב מוקדם ככל האפשר.

קרישיות יתר מאובחנת באמצעות בדיקת דם פשוטה, שבה נבדקים במעבדה כעשרה גורמים שונים במערכת הקרישה.